אהבה בימי קורונה

פתאום מגיע איזה קוביד-19 קטן ומשבש את כל ה"חיים היפים" שבנינו בעמל של שנים רבות. קוביד-19, או בשמו המסחרי קורונה, משתק באחת את כל התחרותיות והניצול ההדדי, את כל המאבקים והדורסנות החולנית. קוביד-19, חלקיק ביולוגי רב-עוצמה מכרסם בהדרגה במבנה החברתי האנוכי שיצרנו. ולא, הוא לא נוצר במעבדה ולא מוגש במרק עטלפים, אלא הוא נוצר בינינו, כתוצאה מהיחסים השליליים שקשרנו.

וכאן נדרש לשוב ולהיזכר בחוקיות של הטבע הסובב אותנו. בין החלקיקים הפיזיים, הדוממים, יש קשר נכון. גם בין צורות החיים הצומחות, וגם בין החי למינהו. כל אחת מהרמות בטבע נותנת לאחרות מה שהן צריכות לקיומן ולוקחת מהן את ההכרחי לקיומה בלבד – לפי חוקי הטבע המוחלטים שכך מחייבים אותה. לדוגמה, הזאב שטורף את הכבשה התמימה ואוכל אותה, לא עושה זאת בגלל שהוא רוצה להרע לכבשה, אלא בגלל שפקודת הטבע מחייבת אותו לצורך קיומו לאכול אותה. צו קיום. לכן אחרי שאכל ושבע הוא לא נוגע בכבשים האחרות, הן לא נראות לו כמו חתיכות בשר נעות שמזמינות אותו לטרוף ולזלול עוד ועוד.

האדם לעומתו, ישחט את כל הכבשים וישווק אותן לסופרמרקט כדי להרוויח. זאת אומרת האגו שלנו, הרצון ליהנות, לא מוגבל לרצונות בסיסיים כמו אוכל, מין ומשפחה, הקיימים בכל חי אחר. אלא באדם יש גם רצונות לכסף, לכבוד ולשליטה, והם שמדרבנים אותו לפעול ולנצל אחרים לטובתו. אין כאן בעיה עם גידול ירקות ובעלי חיים לצורך מחיה. לא מדובר על קיום אלא על כך שאנחנו בני האדם בנויים בצורה כזאת שהטבע האגואיסטי שלנו משתמש ברצונות שלו כדי לכבוש את העולם, כדי לשלוט על כולם. זה מה שמשבש והורס לנו את החיים.

האדם מצד יצרו רוצה מונופול. הוא רוצה שליטה. אם לדוגמה אדם פותח מאפייה, מיד השכן מסתכל עליו בעין צרה: "הוא מצליח? גם אני אפתח ואצליח". כך גם השכן השלישי והרביעי. מה השלב הבא? כולם מתחילים להיכנס למאבקים ולתחרות ביניהם, וכדי לייצר דברים מרשימים ומפתים יותר, הם מכניסים כימיקלים שונים במאפים ומשתמשים באדמה בצורה הרסנית. ומה יקרה אחר כך? לאיש מהם כבר לא יהיה אכפת, רק לגרוף יותר מאחרים: יותר כסף, יותר כבוד, יותר שליטה.

לכו לערים הגדולות, או בקרו בכפרים ובעיירות קטנות, ותגלו שאין שם בעיה – יש ממה לחיות, ואפילו מספיק כדי לחיות טוב. עם זאת יש הרגשה של מחסור חמור. למה? כי המילוי לא נמצא בחומר, אלא ביחסים הטובים בין בני האדם. זו הסיבה שאנחנו לא מצליחים להתפרנס נכון זה מזה, לבנות חברה יפה ולחנך את הילדים בצורה טובה. וכשהכול יוצא מפרופורציות מגיע הנגיף הזה, קוביד-19, ונותן לנו הזדמנות פז לעצור ולהבין שכל מה שדורש טיפול וריפוי, הוא טבע היחסים בינינו.

קוביד-19 אינו מוביל למגפה במובן המקובל שלה, הרי כל שנה מתים הרבה יותר אנשים ממחלות אופנתיות כאלה ואחרות. קוביד-19 מביא לסדר היום בעיה שונה: עם כל היכולות שלנו לסדר חיים טובים לכל פרט ופרט, אנשים לא מסוגלים להסתדר זה עם זה. לא מסוגלים. זו הרעה החולה.

וכאן נדרש לשוב ולהביט על חוקי הטבע. הטבע הוא חוק אינטגרלי, בלתי נפרד, כולל, מקיף ושלם. הוא קושר את כל החלקים יחד ולא נותן לאף חלק לשלוט, אלא רק להיות בהתחברות הדדית עם כל יתר החלקים. לכן ברגע שאנחנו מתחילים לפעול בצורה אגואיסטית כזאת, לנצל זה את זה כדוגמת המאפייה, אנחנו מתחילים להרגיש התנגדות מכל הכיוונים. שוב, אנחנו, בני האדם, חלק אינטגרלי מהטבע, וכשאנחנו לא פועלים בתלות חיובית בינינו, בהדדיות, מתגלה בינינו תלות שלילית. הטבע בתגובה יוצר "נוגדנים" שונים, נגיפים דוגמת קוביד-19, וכך הוא בולם אותנו. הטבע חכם. הוא לא נותן לבני האדם לפרוץ לתוך המערכות שלו, כי בכך הוא יכול להרוס אותן.

כוח המחשבה שלנו, היחס שלנו לכל פרט במציאות, בפרט הדאגה לזולת, היא הקשר הכי חזק, קובע, מקיף ושולט בכול. מהירות המחשבה שלנו אינה מוגבלת למהירות האור. לכן כתוב "הכול במחשבה יתברר", ולכן אסור לקחת את קוביד-19 בקלות ראש. אחרי הכול הנגיף כאן כדי לקדם אותנו. הוא דורש מאיתנו צורת מחשבה חדשה, טובה ומקיפה. דורש מאיתנו התחשבות, ערבות ואהבה, דווקא בימי הקורונה.