- השימפנזים הם חברותיים מאוד – הם מתחבקים, משתוללים יחד במשחק ואפילו מתנשקים.
- השימפנזים מקדישים רק חמישה עשר אחוז מזמנם למציאת מזון, וכל יתר הזמן מוקדש לפעילות חברתית ולפעולות טיפוח הדדיות.
- קבוצות שימפנזים מנהלות יחסים שמבוססים על שיתוף פעולה. בוגרים אף עשויים לאמץ זה צאצאציו של זה בעת הצורך.
חוקרת השימפנזים ג'יין גודול, כבר שנים עושה מאמצים כבירים להציל את הקופים בטנזניה, והמסקנה שלה: לא נוכל להציל את הקופים עד שלא נשנה את האדם.
משבר הקורונה הציב לפנינו מראה צלולה שמטיחה בנו: לא משנה כמה מסכות תשימו על הפה, אני רואה את הטבע האגואיסטי האמיתי שלכם. אני מבינה שאתם זקוקים נואשות לשינוי תודעה, לחינוך מעמיק שיוציא אתכם מהתפיסות הישנות והמעוותות שניהלו אתכם עד היום. אתם חייבים ללמוד איך לא להרוס את העולם ואת עצמכם ממש בקרוב.
הטבע מבקש, מתחנן, מתריע כבר שנים שנחדל להיות מרוכזים רק בעצמנו ובתאוותינו הקטנות והמתכלות. הטבע צועק די. אבל המפרסמים צועקים חזק יותר "תקנו". ושוק העבודה צועק חזק יותר "תעבדו". והרשתות החברתיות צועקות חזק יותר "תשקרו". ואנחנו כצאן מובל לטבח הולכים שולל אחר כל הצעקות האינטרסנטיות הללו וממלאים את מבוקשם של אותם "אדוניי" החומר כעבדים צייתנים.
עד שהטבע צועק חזק יותר מכולם "די!". תסתכלו זה לזה בעיניים העייפות, המפוחדות, חסרות האונים ותבינו שאני, הטבע, גדול מכם. והפעם אני כאן כדי להישאר עד שתסכימו לפתוח אוזניים וללמוד מה באמת חסר בגישה שלכם כדי שתחלימו מהווירוס האגוצנטרי שמנהל אתכם.
אז כולם מדברים על חזרה לשגרה, אבל אנחנו לא צריכים לחזור אחורה לשוק העבדים של שמונה עד חמש, להגיע הביתה עם הלשון בחוץ ולנסות כמה שיותר מהר לתקתק את הילדים למיטה. אנחנו לא צריכים לחפש מה עוד אפשר לקנות, שאנחנו לא צריכים, עד שהאצבע תישרף מהמסך, רק כדי להרגיש כביכול שווים. אנחנו לא צריכים להוכיח לכולם כמה אנחנו מאושרים בטיול לחו"ל. אנחנו צריכים לחיות ברמת הנדרש לגופנו, שיהיה מזון בריא בצלחת שלנו, קורת גג מעל ראשינו, לבוש מתאים לגופינו, עבודה שתאפשר לממש את עצמנו ארבע שעות ביממה, ואת יתר הזמן, כמו השימפנזים החכמים, להקדיש ליחסים, למשפחה, להתחבק ולעסוק בפעולות טיפוח הדדיות.
וזה בסך הכול מה שהקורונה רוצה.