האם לשלוח את הילדים לבתי הספר או לא? האם להמשיך לעבוד מהבית או לחזור למשרד? האם להמשיך לדחות את הבדיקה הרפואית או לגשת לבית החולים? בין שני הקטבים הללו נעים רובנו. מהרהרים בכל יום על היום למחרת. מצד אחד הנטייה שלנו להיות אזרחים נאמנים, מצד שני אנחנו טעונים ומלאי ביקורות על מקבלי ההחלטות.
כאן חשוב להיזכר בעקרון הבסיסי שמלמדת חכמת הקבלה: כולנו נגועים באגואיזם, הן האזרחים והן הממשלה. בכולנו שולט רצון לקבל הנאה לטובת עצמנו, ולא פעם על חשבון הזולת. לכן, כדי לא להיגרר לאנרכיה ולמלחמת אחים, חובה עלינו, מן המסד עד הטפחות, להישמע להוראות ולהנחיות של המשרדים הממשלתיים. גם בל נשכח שהממשלה היא שיקוף שלנו, בחירה שלנו. כך שתחושת הבגידה שמורגשת בחלק מהעם צריכה להיכנס לפרופורציות. לא רק בישראל, אלא גם ברחבי העולם. כולם באותה המבוכה.
על הממשלה להושיט יד ולסייע, אך עליה לפעול תחילה כלפי חברות ועסקים חיוניים שמספקים תזונה, בריאות וביטחון. זה צעד ברור והגיוני. לכן, עם כל הכאב שמפלח את בעלי העסקים שנפגעו מנגיף הקורונה, שצץ כתוצאה מכוח עליון, מאיפה תיקח הממשלה כסף לשלם? מדובר במיליארדים! מישהו חזה מצב מטלטל כזה, באופן ובזמן הזה? מישהו שקל להקדים לאסוף "מס קורונה" שיסייע לנו בשעת משבר זו? גם אם נתרום ביד רחבה ונרוקן את קופת המדינה על העסקים הקטנים והבינוניים, האם זו גישה בריאה לעתיד הרחוק והקרוב? מישהו יודע לבשר מה עוד מצפה לנו?
המכה הגדולה עוד בפתח. משבוע לשבוע, כשהציבור יצרוך פחות מוצרי קוסמטיקה, כשאלפי מספרות יעמדו ריקות ובתי קפה יהיו מוזנחים, אז יעלו זעקות שבר. לכן מראש עלינו להגדיר מה חיוני לנו כחברה, לקבוע כבר עכשיו מה נכלל במסגרת עסקים שהם בבחינת "אוכל נפש" לחברה.
אם לרדת מהראייה הגלובלית והכלל-חברתית ולהיכנס פנימה אל עולמו של האדם הפרטי, נניח איש תיירות שפרנסתו נפגעה קשות ומשפחתו בחרדה סמויה מפני הגורל, אז חובה שהחברה הישראלית, על כל המגזרים והמוסדות שבה, תציע לו מזון, תרופות ושירותי ביטחון. חובה שנספק לו הכנסה בסיסית, הכרחית, לכסות את מוצרי היסוד ולקיים את משפחתו. אם עוד אפשר להציע לו עבודה שתוכל לפרנס אותו בכבוד, מה טוב. הבטחת ההכנסה שנעניק לו תיחלץ אותו מהדאגות שלו בשלב ראשון ותמנע ממנו לשבת בטל בביתו. אבל לא שנכסה בכל מחיר את העסק הקודם שלו, שכעת בימי קורונה, משמעותי פחות לחיינו.
השלב הבא עבורו ועבור שאר האנשים במצבו יהיה חינוך. ניצול השעות שהתפנו לטובת גילוי מודעות חדשה לעולם שאנו חיים בו: לטבע האינטגרלי הסובב אותנו, לחוקים שפועלים עלינו, ולצורך שלנו להיות גם מחוברים לפי חוקי הטבע.
אם לא נגשר על הפער התפיסתי בין הדרישה האגואיסטית הטבעית שלנו לבין הדרישה של הטבע שפועל ללכד אותנו לאחד, נגלה את עצמנו בלב משבר גדול יותר. אז כתוצאה מכך ייווצר משבר אמון גדול יותר בין הציבור לממשל, בין האזרחים למנהיגים, והגוף יתחיל להתפרק. לכן, מראש עלינו לדאוג לחנך את האזרחים לחברה אינטגרלית, מקושרת ומלוכדת, ולעודד תרומה לחברה.
מתוך קשר נכון ויפה בין האזרחים במדינה, נראה שיקוף נכון ויפה שלהם גם במוסדות המדינה. כל ניסיון לפתור את משבר האמון בין הממשלה לאזרחיה באופן חיצוני, ולא כתוצאה משינוי פנימי מהותי, נדון מראש לכישלון.
חיבור הדדי, מעל הסכסוכים והמאבקים, הוא הערך העליון בחברה. לא מדובר על חיבור אינטרסנטי, אלא על חיבור אינטגרלי סביב מרכז משותף, סביב נקודה אחת שקושרת את תשעת מיליון החוטים שלנו בעיגול שווה, מעל המפלגתיות והשבטיות. כי במרכז החיבור בינינו, בתוך תוכו, שוכן הבורא, הכוח העליון, הדבק שקושר בינינו.
הנקודה המרכזית הזאת, שהיא עגולה וללא פינות וקצוות, בנויה על אחריות אישית, על התחייבות ועל ערבות הדדית. גם שאיפה למצב חברתי כזה נחוצה והכרחית, בלעדיה אנחנו מתפוררים ונאבדים. זה לא שינוי שקורה בפעם אחת, אלא שינוי שיטתי והדרגתי שמטמיע בנו תובנות רבות.
לכן כרגע אין מה לרוץ ולמהר להוציא כספים על עסקים, אלא מומלץ להביט על הקצוות המגולים: לראות איך הטבע פועל עלינו מצד אחד, דרך נגיפים כאלה ואחרים, ואיך אנחנו חסרי אונים מולו מצד שני. הקיצוניות הזאת מלמדת הרבה. הקורונה מלמדת הרבה.
הקורונה נתנה לנו הרגשה שכולנו חיים בעולם גלובלי, היא יישרה אותנו לקבל במקצת צורת התנהגות אינטגרלית. שיתוק המשק שגרמה הקורונה נתן לנו מכה על הראש, הכניעה אותנו לחוקי הטבע. עובדה. הדוגמה הבולטת בת זממנו היא שהפסקנו לאנוס את הטבע למילוי העודפים שלנו, חדלנו לזמן קצר לדכא את הטבע, ופתאום אנחנו רואים זנים חדשים ובעלי חיים משוטטים בכיכרות העיר. ככל שנמשיך יחד לחיבור בלי קומבינות, נראה איך הטבע מאיר את פניו כלפינו, עוד יותר מהמצופה.
השאלה היא איך נקום ונשקם הכול: האם כל אחד ידאג לעצמו או שנמשיך לעזור זה לזה? לאן פנינו מועדות? האם לזלזול ולדאגה לאינטרס אישי או להתחשבות ולערבות הדדית? אנחנו, כחלק אינטגרלי מהטבע, קובעים את היחס והצעד הבא כלפינו. אנחנו, ביחסים בינינו, ולא אף גורם אנושי כזה או אחר.