איך נוכל למנוע הידרדרות למצב של פאניקה ציבורית? מתי ציבור עלול להיכנס לפאניקה? ואיזו שגיאה נעשתה בישראל בהקשר הזה בתקופת הקורונה?
כשאדם פרטי נכנס לפאניקה, הוא מרגיש פתאום אימה עזה שיכולה להיות מלווה בהזעה, קוצר נשימה, דפיקות לב מואצות ועוד. בדרך כלל התקף פאניקה חולף תוך מספר דקות. פאניקה ציבורית, לעומת זאת, מורכבת יותר כי הציבור בנוי מכל מיני שכבות, חלקים, צדדים שונים של האוכלוסייה. פאניקה כזו עלולה להימשך זמן ארוך, עם תנועות לכל מיני כיוונים, עם התפרצויות ורגיעה, וחוזר חלילה. כמו גלים בים.
הגורם העיקרי לפאניקה זו התחושה של הציבור שהוא לא מאורגן, לא נמצא בידיים נאמנות, שאין מי שמנהל אותו ומכוון אותו לחוף מבטחים. במצב של פאניקה ציבורית, אי הוודאות, חוסר ההבנה מה קורה ואי היכולת לראות את העתיד בצורה ברורה, מגדילים בכל אחד את התסכולים והטענות שהיו לו עוד קודם, ועלולים להביא את הציבור להתפרעויות אלימות.
במובן מסוים, ההמון הוא כמו ילד קטן שזקוק להכוונה ולגבולות. אם הילדים מגיעים להתפרעות קשה, אבא ואימא מבינים שכדי לסייע לעצור את ההתפרצות הבלתי נשלטת ולמנוע מהילדים להזיק לעצמם ולסביבתם, עליהם לנקוט קודם כל בפעולה תקיפה. מתוך חכמה ורגישות, מתוך אהבה ודאגה, הם מציבים גבולות ברורים, שאומרים: עד כאן!
כשאנשים מתפרעים ברחובות ושוברים חלונות זהו ביטוי של הצורך שלהם במסגרת, של החוסר במישהו שיבוא ויגיד: זה לא נכון! כך אסור לנהוג! בתוך תוכו, כל אדם זקוק לגבולות כי הם עושים סדר בחיים, מקנים ביטחון. כשאין גבולות, האדם בחוסר התמצאות, לא יודע מה טוב ומה רע, מה כדאי לעשות וממה עדיף להימנע.
אם ציבור שלם נכנס לפאניקה, לפרט מסוים יהיה קשה להישאר רגוע. המצב הזה מסוכן מאוד, כי אי אפשר לדעת לאן הוא עלול לדרדר את המדינה או העולם.
מי רוצה לזרוע בציבור פאניקה? כאן יכולים להיות גורמים שונים שלכל אחד אינטרס משלו. לצורך המחשה, כדי שמשרד הביטחון יקבל תקציב מכובד, עדיף לו שהציבור יהיה קצת בפאניקה מאיום של מלחמה. למשרד הבינוי והשיכון כדאי שהציבור יחשוש ממחסור בדירות, וכן הלאה. כל אחד והאינטרס שלו.
מה חשוב כדי למנוע התפתחות של פאניקה ציבורית? שתהיה הנהגה אחראית וחזקה שתיתן לציבור כיוון התפתחות. אי אפשר להתפתח בלי להאיר בעיות כאלה ואחרות, כי בלי שינויים אנחנו מרגישים מתים, ולכן כדאי לעורר באופן יזום גלים קטנים של פאניקה כלפי הבעיות שיש בתחומי חיים שונים, אבל בגבולות מסוימים, בגובה מסוים, בכיוון מסוים, שלא יוצא משליטה ומנוהל באופן מושכל.
דרך אגב, אותו דבר נוהג גם בזוגיות: אם בני זוג אף פעם לא מתווכחים, זה לא נורמלי. דווקא כשיש חיכוכים, במידה ובמשקל כמובן, זה עוזר להם להרגיש ולהבין יותר זה את זה. אם יש מולך מישהו אדיש, שלא שם לב אליך בכלל, אתה בבעיה גדולה.
ועכשיו קורונה. מאז שנכנס הנגיף אל חיינו, אי הוודאות נסקה לרמות מאוד גבוהות. הפחד מפני קריסה כלכלית הכניס את הציבור לפאניקה, והיא השפיעה על מקבלי ההחלטות. כתוצאה מכך, ההגבלות הוסרו מהר מדי וקיבלנו קפיצה במספר הנדבקים. למעשה, זהו לא גל שני אלא אותו גל ראשון שעוד לא סיימנו. הפאניקה של הציבור מהישיבה בבית וחוסר היכולת להמשיך לסבול את ההגבלות, ליבו מחדש את ההידבקות.
מכאן אפשר להוציא לקח חשוב: להנהגה אחראית אסור להיסחף עם הפאניקה הציבורית. דווקא בעתות חרום הציבור זקוק להרגשה שיש יד מכוונת, חכמה ואוהבת, שמסבירה שאין ברירה: הגיעה מכה מהטבע, והיא מחייבת את כולנו להתקיים בצורה מסוימת דווקא.
בעבר היו מלכים שכך שלטו בציבור, אבל היחס שלהם אל העם היה שונה לחלוטין מיחסן של ממשלות בזמנינו. מלך טוב הרגיש את המדינה כמו הבית שלו, וכמו אבא אוהב דאג לשלום כולם, לבריאותם, לרווחתם ולאושרם. הוא פעל לכך שלא יהיו עניים, חולים או מתים מרעב. ואילו היום, כל בעל תפקיד ציבורי מושך לכיוון שלו, ונלחם באחרים מתוך רצון לשלוט. אין ביניהם שיתוף פעולה לטובת העם, אלא לטובת האינטרס האישי בלבד. ודאי שיחס כזה מעורר זלזול מצד הציבור.
כאשר שלטון יתפקד כמו הורים חכמים במשפחה, עם שילוב בין אהבה ודאגה, רגישות ועוצמה, פתיחות והגבלה, האדם ייתן אמון בהנהגה מתוך הרגשה שהיא פועלת לטובתו, ולא יהיה מקום לפאניקה.
מן המקורות
"ההמונים מטבעם נוטים להאמין למנהיג שאין לו שום מחשבות ואינטרסים של עצמו, אלא שהקדיש והפקיר כל פרטיותו בשביל תועלת הציבור, כי באמת כן צריך להיות. ואם המנהיג עושה רעה לאחד מהציבור מתוך אינטרס פרטי הרי זה בוגד ושקרן. וברגע שידעו זאת הציבור, ירמסנו עד עפר".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון"
"כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו… ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי".
הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, עמ' קנז
"התקווה היחידה היא – לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש… להכניס בכל אחד מאיתנו רגשי אהבה, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד – היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות".
בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו