אתה חולה והולך לרופא, הוא כותב לך מרשם ואומר: "הנה קח וגש לבית המרקחת". לפני שאתה סוגר את הדלת הוא מוסיף: "תתחיל להתייחס לאנשים יפה, זה יעבור. תהיה בריא". אתה ניגש לבית מרקחת, מושיט לרוקח את המרשם, הוא קורא בעיון פעמיים ונותן לך שם של קבוצה מתאימה. חבורת בני אדם שתוכל לעסוק עימה ביחסים טובים, להתאמן בקשר טוב בין אנשים. "בהצלחה!" הוא אומר.
לרפואה כזו מוביל אותנו נגיף האגואיזם. תהליך התפתחות האנוכיות המואץ שעברנו משך השנים הגביר וגידל בינינו חומות של זלזול ומחיצות של דחייה שמזמינות כוחות שליליים מהטבע. כך למעשה מלמדת חכמת הקבלה. הכוחות השליליים בינינו הם אלו שמעוררים התחברויות מסוג שנקרא וירוס. הם למשל הציתו את וירוס הקורונה. הוא לא בא מעטלפים או מפנגולינים, והוא לא זקוק להם כדי שיעבירו אותו הלאה. הוא מגיע מהאוויר, כאילו יש מאין. הוא בא ישר משוק המחשבות האנושיות.
המחשבות שלנו – הרצונות, הכוחות שאנחנו מייצרים והאופן שבו אנחנו פועלים בינינו – הם אלו שבסופו של דבר מולידים כאלו צירופים של חומרים ויראליים. המדע לא גילה זאת מפני שהוא חוקר ברמת החומר, וכאן מדובר ברמת חומר עדינה יותר: רצון. השתוקקות. אהבה-שנאה, פחד-גבורה. מדובר ביחסים.
ברמת החומר אנחנו יכולים לצמצם את השפעת הווירוסים עלינו: לשטוף ידיים, לשמור מרחק, לעטות מסכה. אנחנו יכולים במקצת לעכב את ההתפשטות, לדחות את התפרצות הגל הבא. אבל זו לא תרופה. התרופה נמצאת בקשרים בינינו, בדיוק במקום ממנו הגיעה המחלה והתגשמה. וכדי לטפל בה אנחנו צריכים לעלות לדרגת החומר העדין של החיים: המחשבה. מחשבת הבריאה היא שהולידה את הטבע כולו, "סוף מעשה במחשבה תחילה".
המדענים חוקרים ומפתחים את המדע בהתאם ליכולתם. הרופאים שומרים עלינו באופן מסוים, פועלים לחזק את הגוף. אבל רק במחשבה נוכל למגר לחלוטין את הווירוס ואת הגלים הבאים שישטפו ויבואו בעקבותיו. אין לאן לברוח ואין עצה אחרת, אלא לחשוב טוב על כולם, המחשבה מנהלת את העולם.
אומנם זה לא פשוט. אדם לא יכול לחשוב כך על זולתו, להיות כולו מוטה לטובתו. ישנם תנאים רבים ופרטים אינספור שכל אחד צריך לבנות בעצמו ובתוכו, אבל מתוך תמיכה חברתית נכונה, מתוך עבודה הדדית ופעולה חברתית, קל יהיה לאדם לסדר את מחשבתו לטובת הזולת. סביבה טובה – היא המרשם לתרופה שמציעה חכמת הקבלה.