כשאני חוזר ומספר על התהליך שעתיד לפקוד את החברה בקרוב, אני מיד נתקל בהתנגדות ובטענות שאני מגזים. אבל אני אמשיך לספר לכל מי שמעוניין, ששמונים אחוז ממקומות העבודה ייסגרו משום שלא יהיה בהם צורך; שרק עסקים שנחוצים לחברה, כמו מזון ודיור, עתידים להישאר; שהיתר יעסקו ב"חינוך אינטגרלי", בלימוד חוקי הטבע האינטגרלי וביישומם בחברה האנושית – וזו למעשה תהיה מעתה העבודה העיקרית של האדם.
ואיך אפשר לעשות אחרת? האם למישהו יש הצעה טובה יותר מאשר פיתוח גישה שונה לשיטת הצריכה הנצלנית ולתרבות הבילוי המזהמת שהביאו אותנו באופן ישיר לעסק הביש שבו אנחנו מצויים היום? האם למישהו יש רעיון מוצלח יותר מאשר ליצור חברה שבה היחס לחומר פשוט, מספיק לכל נפש, ורוב העיסוק מופנה להתפתחות חיים פנימיים?
החגיגה האגואיסטית חייבת להיפסק, לא משנה מה נגיד. אין לה יותר מקום. הטבע דוחף אותנו להחכים, להיות יותר מאופקים. להפסיק להצטופף בחופי הכנרת, לשבת אחד על הראש של השני, ולעמוד בתורים אינסופיים למסעדות ובתי מסחר. לא נחכים? נתעקש שזו הגזמה פרועה ואנחנו דווקא כן רוצים? נמשיך לסבול. הטבע טוב מכדי לעזוב אותנו לנפשנו לפני שנשנה מסלול. וירוס הקורונה לא מתפשט כאן בצורה מקרית, הוא בא לשנות את היחסים בינינו, וזה מה שהוא יעשה. הוא לא יעזוב במהרה, לא הוא.
אם כך כדאי שנסתכל על החיים בצורה מעשית יותר, נבין את התנאים החדשים שעומדים לפנינו, ונדון יחד מה אנחנו צריכים ומה לא. מפליא למשל איך עסקים שאין בהם צורך לעם ולמדינה צועקים, "תנו לנו סיוע! אל תתנערו מאיתנו!". מפליא כי אם הם עומדים ריקים, זה כנראה בגלל שאין להם קונים. ואם אין להם קונים, הם כנראה לא נחוצים. המשמעות של להחזיק אותם באופן מלאכותי היא לרוקן את קופת המדינה שגם כך מדולדלת עד תום, והמדינה עלולה להיקלע בעתיד למצב שלא יהיה לה אפשרות לספק אוכל נפש לתושבים. אם אין לעסק מחזור, סימן שהקונים הצביעו ברגליים ולא רואים בו צורך. לא הממשלה קבעה, העם החליט.
ואם העם ילך על זה עד הסוף, אז סוף מעשה הוא שכשמונים אחוז מהמפעלים לא יפעלו. המציאות תכתיב שמי שכן יעבוד יהיו חקלאים, תחבורה ומפעלי מזון בסיסי, וגם הם בצורה מצומצמת והכרחית. כל שאר הדברים שהאנושות פיתחה שלא לצורך במשך עשרות השנים האחרונות, ייפלו וייעלמו.
במציאות כזו תפקיד הממשלה הוא להיות גוף ארגוני. בכוחה לרכז את כולם ולחשוב יחד מה אנחנו עושים עם עצמנו. מה נעשה עם כל אותם אנשים שמצאו עצמם חסרי פרנסה? מה ניתן להם לאכול, לשתות? בין אם נרצה ובין אם לא, המדינה הולכת להיות מעין קיבוץ – קבוצה שחושבת יחד איך להתקיים, אחרת לא נשרוד. לא רק בישראל זה יקרה, אלא בכל מדינה ובין מדינות. בסופו של דבר העולם יהיה קיבוץ אחד גדול.
אם עינינו בראשנו ואנחנו מבינים שלשם הטבע חותר, אז עלינו להקדים ולייסד חברה שבה מחשיבים יחסים טובים במקום לטבוע בתאווה להון ושלטון. לא ברור איך? נשב ונלמד. יש לנו אינטרנט ומסך ובעזרתם אנחנו יכולים להתחבר עם כל העולם. ללמוד מהו קשר חברתי נכון – סוציולוגיה על פי חוקי הטבע – להתקשר מלב ללב ולבנות חברה שיתופית ויצרנית, חברה חיונית שלכולם יש בה מקום.