"למדנו המון על הקורונה, אבל אנחנו עדיין לא יודעים כלום", סיכם מנכ"ל משרד הבריאות היוצא בשבוע שעבר, "הטבע האנושי מתקשה להשלים עם חוסר היכולת להבין את הנגיף".
על חוסר ההבנה הזה אנחנו מפצים בוויכוחים על חומרת המגפה ("זו בכלל מחלה קלה"), בפיתוח תיאוריות על מקורה ("זו קונספירציה לדילול אוכלוסין ולשליטה בהמונים"), ובעיסוק בניחושים פרועים מתי ואיך היא תיגמר.
תחילה חשבנו שהקורונה באה מעטלפים, או שלא? שהיא מביאה לקריסת מערכת הנשימה, או שזו בכלל מערכת העצבים? שהיא לא פוגעת בילדים, או שכן? כאילו האנושות משתתפת בתוכנית ריאליטי חוצת יבשות: מיליארדים של מתמודדים מול וירוס קטן שמשגע את העולם.
לחכמת הקבלה אין יחס לווירוס גופו כמרכיב ביולוגי. היא עוסקת בחקר התופעות החברתיות האנושיות ויודעת שהן הגורם לכל המקרים בעולם, גם לתופעות הביולוגיות. לתפיסתה, אם נפתור את הבעיה האנושית – הפתרון יקרין על כל רמות הטבע: הדוממים, הצמחים ובעלי החיים.
ובינתיים רובנו טרודים בהימורים על הווירוס הנכון, מדענים שוקדים יום ולילה, מנסים לפרוץ את הקוד, למצוא חיסון, תרופה, מניעה, דחייה, הקלה – ובשטח התוצאה הפוכה: הווירוס מתגבר, מסתגל, מפתח מוטציות ערמומיות יותר, מכה ביתר שאת. אבל למה לשאול מתי ילך, אם אפשר לשאול למה בכלל בא?
אם היינו מסתכלים על הפלנטה שלנו מהחלל היינו מופתעים איך נקלענו למצב המקולל הזה? כולם סובלים, מסוכסכים, הרוסים, היבשה מזוהמת והימים מטונפים. אז היה מתברר בלי צל של ספק שהאנושות מתמידה להילחם באויב הלא נכון, ובזה מחריבה את עצמה ואת כל כדור הארץ איתה.
נקווה שלא ייקח לנו שנים של מגפות עד שנישא עיניים לראות שהתפרצות הווירוס באה להצביע על פגם גדול, על מום חמור שנמצא בינינו. הקורונה הרחיקה אותנו זה מזה, מסמנת בזה את מקום הטעות האנושית: חיבור שגוי שבו אנחנו מעבירים זה לזה יחס רע, מידע שלילי. הקורונה היא חלקיק אינפורמטיבי שלא בא להילחם בנו, אלא רק להאיר על חוסר התפקוד הנכון שלנו. בזה מסתיים תפקידה, היתר עלינו.
והטבע לא דורש שנתעמק בקורונה, גם לא שנשקע בכשל הקשרים בינינו, אלא שנתחיל לשאול על מטרת הקיום. הטבע מזמין אותנו להתקדם למדרגה הבאה של האנושות, מדרגה שהצעד כלפיה יכול לקרות רק מתוך הידוק הקשרים החברתיים בינינו.