בלגן. כל אחד אומר משהו אחר, אף אחד לא יודע בוודאות מה קורה, וזה פותח פתח לאלף פרשנויות להתפרץ בדלת פתוחה ולזרוע עוד בלבול, מבוכה וחוסר הסכמה.
מצד שני זה לא באמת כזה בלגן. בסך הכול נכנס גם סדר לחיים מאז תחילת זמן קורונה. סדר שאפילו מחייב את הממשלות ואת משרדי הבריאות לטרוח לדון ולתת הוראות התנהלות לטובת הכלל: לא תטוסו, צאו כמה שפחות, אל תצטופפו, שימו מסכות ליד אנשים שלא תדביקו אותם אם במקרה אתם נשאים. סדר שמנע מאיתנו את טירוף חודשי הקיץ המשוגעים על פי רוב. זה שאנחנו לא מרוצים מהסדר, זאת כבר בעיה אחרת.
הנחיות הקורונה הולכות נגד המגמה הטבעית של האדם, נגד מדיניות ה"ככה בא לי". לכן מתעוררות התנגדויות. אבל זה טוב, אלו תרגילים, אימוני סדר לדרך חשיבה חדשה שכוללת את הכלל ולא רק את החשק הפרטי שלי ו"שימות העולם". בטוח מהבלגן שהיה עד היום, של "איש הישר בעיניו יעשה", לא יצא לנו טוב. הבלגן נוהל על ידי האגו, וקבע חוקי משחק של מי שיותר אגואיסט מצליח יותר.
חיינו כאילו העיקרון לעשות מה שמתאים לי ומתי שמתחשק לי, הוא חלום החופש. אבל צריך להגדיר נכון את המושג חופש, אחרת הוא רחוק מאוד מלהיות חופשי, והפוך לגמרי מסדר דברים נכון. אנחנו צריכים לדעת באיזו צורה להיות מסודרים בחברה כך שכל אחד יקבל את מקומו בלי להידחק, ובלי לגרום נזק לאחרים. כי חופש אמיתי הוא כאשר אדם לא מרגיש לחץ מאף אחד, ויחד עם זה לא לוחץ על אף אחד אחר.
והקורונה, כמו מורה ביום הראשון בבית הספר, הושיבה אותנו במקומות, לוקחת כל אחד ביד לכיסא ומסבירה, "הנה כאן המקום שלך חמוד, אתה רואה, יש פתק יפה עם השם שלך. וכאן יושב החבר שלך", היא מצביעה על המושב ליד, "וכל החברים תשבו, כל אחד במקומו המיועד, וביחד נתקדם, נשחק ונלמד".
תשאלו את הילדים "בשביל מה צריך את הסדר הזה?". הם לא יודעים, הם גם לא רוצים. צריך להסתכל מנקודת מבט של מחנך כדי להבין שסדר הוא אלמנט חיוני, תנאי לקליטה נוחה והתפתחות. אם נרצה, אם נקשיב, הקורונה יכולה לסדר לנו את הראש. היא תמחיש לנו איך העולם פועל לפי חוק האינטגרליות, והיא תראה לנו שכדאי ללמוד את החוק הזה היטב, ולפיו לסדר את כלל החברה. לא לסדר אחד את השני, אלא להסתדר יפה זה עם זה.