הייתכן מצב של מחסור עולמי במוצרים בסיסיים כמו לחם, אורז, אפילו מים? לפני שהגיעה הקורונה זה היה יכול להישמע כמו תמונת מצב היסטרית דמיונית; לא פחות ממחשבה על איזו מגפה עולמית שתתפרס על פני כל העולם. ואז המגפה באמת הגיעה ומשכה בבלמים של המסחר שנעצר בחריקה, והפך מחשבות על רעב מבלתי מתקבלות על הדעת למתקבלות מאוד על הדעת.
ללא ספק יגיע יום שלא יהיה לחם בחלקים נרחבים בעולם, ואולי יחסרו אפילו מים. וכאילו להמחשה, כבר עומדים בלבנון תורים ארוכים ללחם שהתייקר פתאום במאה אחוזים, ובדובאי סגרו את הזרם בברזים בגלל זיהום, כך שמיליונים משרכים רגליים לקבל מנה קצובה של מים.
כשהגיעה הקורונה, הונאת הגלובליזציה, הפתיחות האנושית והנאורות המוסרית התפוצצו כמו בלון נפוח ולא השאירו מקום לאשליות שאנחנו חברה יפה ומתחשבת שדואגת לכולם בשווה. הרבה מילים יפות, מעט מציאות מאחוריהן. ראינו בצורה חיה איך מסחר חופשי הוא חופשי עד שבא משבר, קיבלנו דוגמה שלא השאירה ספק: אנחנו לא אנושות אוהבת אדם ומאוחדת, וגם לא קרובים להיות אינטגרליים, לא עגולים, לא לוקחים בחשבון את סך החלקים בחברה.
נקווה שלא הרבה אנשים ימותו בצמא וברעב. נקווה שהמשבר ייגמר בבטן מקרקרת, בקצת יובש בגרון ובחוסר ביטחון תזונתי. אולי זה יספיק כדי שנתחיל לחשוב מה לא בסדר בהתנהלות שלנו, מה לא עובד בינינו, ואיך זה משפיע על העולם, על היקום ועל הטבע בכלל. הלוואי שתהיה בנו מספיק רגישות שדי יהיה במעט פחד כדי שנצליח להרגיש על הבשר, שאין בינינו חיבור, ושאנחנו תלויים בו לחיים ולמוות. כי ככה זה, לפני שרוצים משהו באמת, צריך להרגיש שהוא מאוד חסר. חסר כמו לחם, חסר כמו מים. כמו אוויר לנשימה.
אז האם אפשר להימלט ממשבר רעב? אין באמת שאלה, אנחנו חייבים לנסות. אנחנו מוכרחים להירתם ולהילחם עבור קשר טוב בין כל חברי האנושות. הכול עניין של מודעות – הפעולות יגיעו בהתאם.
אנחנו צריכים בכל הכוח להסביר לעצמנו, לכולם, במה העניין: העניין הוא להטמיע צורת מחשבה אחרת בתוכנת ההפעלה שלנו. עצם הפעלת שריר מחשבתי כזה המתחשב בזולת כבר מחולל שינוי הדרגתי. אבל תחילה עלינו להתרגל לעצור בכוח מחשבות זרות שמאחלות רע לאחרים, להישמר מקללות הדדיות. מכל הלב. לא רק מהפה והחוצה – אומנם שגם זה בתור התחלה לא מבוטל, אבל לא מספיק כדי לעצור מגפות. צריך יותר מזה. צריך להגיע לכך שנרגיש זה את זה כשייכים לגוף אחד עם לב אחד ממש. אם נרגיש כזה חיבור בינינו, לא ייתכן שנדע רעב.