בעקבות האנטישמיות המתגברת, המהומות ברחובות שגורמות לחוסר ביטחון והקורונה המתפשטת – ישראלים רבים באירופה ובארה"ב החליטו לחזור לארץ. מתחילת המשבר נחתו כחצי מיליון איש ויש עוד משפחות רבות בהמתנה לעלות ארצה.
זו תופעה טבעית. במיוחד כלפי יהודים שמרגישים בחוש שתמה התקופה שבה אפשר לעשות ביזנס טוב באמריקה, שמצטמצמות האפשרויות להצליח לחנך את הילדים ברמה גבוהה באירופה. היום באמריקה יהודי יוצא לקניות ולא יודע אם יחזור הביתה בשלום, באירופה הרבה מהשווקים בקריסה, ולמה ליהודי שעיניו בראשו להיקלע לתסבוכת הזאת כששם, בישראל, טוב? למה להמשיך להיאחז בגולה כשישראל חזקה מבחינה ביטחונית, שיש בה חינוך טוב לילדים, שהארץ זבת חלב ודבש?
הקורונה פועלת שעות נוספות במוחות היהודים, מגבירה את מחשבות השיבה הביתה, לישראל. היא הרבה יותר מווירוס קטלני, היא כמו כוח שבא לעורר ולסדר את היהודים במקומם, בתפקידם הייעודי. כוח שמזכיר ליהודים ולישראלים שהם תמיד יהיו זרים בכל מדינה שהם חיים בה ושאין להם ארץ אחרת על פני כדור הארץ הבוער.
מערכת היחסים היא הדדית. ישראל היא המרכז הרוחני והתרבותי של העולם ויש לה אחריות ומחויבות גדולה כלפי כל יהודי העולם. אם יהודים מרחבי העולם רוצים לעלות ארצה, הם רשאים ומוזמנים לעשות זאת. כאן מקום המקלט שלהם. וגם אם יהודי העולם מפנים עורף, אנחנו מוכרחים להיות למעלה מזה, להתנהג אחרת, בהתחשבות, להתייחס כלפיהם בבגרות, כמו הורה לילדיו הסוררים.
ואם קשה מבחינה רגשית, אז אפשר להתבונן על הדברים מבחינה כלכלית-חברתית. כשם שבגל העלייה מרוסיה קלטנו מיליון יהודים משכילים, מדענים ורופאים, דבר שהזניק את מדינת ישראל, כך עתידים יהודי אירופה ואמריקה להצעיד קדימה את ישראל. הם הון אנושי שתורם רבות מעצם נוכחותו. מדובר בפוטנציאל מהותי עצום.
המטרה היא שהם יתערבו ויתלכדו עם החברה הישראלית הקיימת, וכולנו יחד ניעשה עיסה אחת, חברה מחוברת שמטרתה היא לאומית ועולמית: להתחבר בינינו כאיש אחד בלב אחד, להיות אור לגויים ולתת דוגמה חיובית לכל העולם.
אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, הקורונה היא רק הצצה לקראת עולם חדש ועגול. לכן דווקא עלינו חלה החובה להשתדל לקלוט כל אח ואחות שעולים לישראל, לחבק לחיקנו כל משפחה ומשפחה. להראות לעצמנו ולעולם את כוח החיבור הייחודי שטמון בינינו.
נכון שהמנטליות הישראלית בזה לכולם. אבל טרם יתפרץ הלגלוג, עלינו להקדים ולחנך, לחזור לתורה שלנו, תורת האהבה, לינוק מחדש מהמקורות שלנו את הערך הנודע: ואהבת לרעך. אומנם אנו עשויים כוח שלילי, אגו שגובר, אך כנגדו יש לנו תורה – אמצעי להפוך את יצר הרע שבנו ליצר טוב לזולת, לרצון לתמוך ולעזור, לחבק ולאהוב. בלי תורת האהבה נסתכל על האחר בזלזול, בשנאה ובדחייה. ברור שלא תתלקח אהבה בגל עלייה אחד, אלא משך דורות של חינוך לאהבת הזולת. ולאן יש לנו למהר?
אם נקבל כל יהודי ויהודייה בלב פתוח ובידיים פרושות לרווחה, ממש כמו בן משפחה אהוב שחזר אחרי ביקור ארוך בחו"ל, נראה לנו ולכל העולם דוגמה טובה. אז יהיה לנו כוח לפתוח דף חדש בהיסטוריה שלנו, דף שעליו נחתום בהתחייבות שמעתה והלאה נתייחס זה לזה בערבות הדדית, שכאן על אדמת ישראל חיים מתוך התחשבות ודאגה, מתוך קשרי אהבה. אם נגיע למעמד נשגב כזה שנראה לעולם גישה גלובלית ועגולה, רגש אהבה שמכסה על כל פשעי השנאה, כולנו באמת נזכה לעלייה.