באיזו שעה אנחנו חוזרים הביתה מהעבודה? מה זה אומר עלינו, שאנחנו עסוקים נורא? העבודה היא חיינו, או שיש משהו גם מעבר לפרויקט הבא?
התרגלנו לחשוב שאם נשקיע הרבה בעבודה, החיים שלנו יהיה טובים יותר ונזכה להתקדמות, לסיפוק ולשגשוג. אנחנו מכבדים אנשים שעובדים עד שעה מאוחרת, יש להם ודאי תפקיד חשוב, מעמד נחשק, שכר גבוה במיוחד. כך נוצרה תרבות העבודה התובענית, שלפיה אנשים שיוצאים מהמשרד מוקדם מרגישים חריגים.
בדורות קודמים חשבו שהתפתחות טכנולוגית תשחרר את האדם מהחובה לעבוד קשה כל כך, ותפנה זמן לתרבות, לטבע ולמשפחה, אבל החיים מלמדים שקרה בדיוק ההפך. גננת שמדברת עם הורי הילדים בטלפון מדי ערב, מתכנת שסוגר עוד באג אחרון להיום ודי, טייקון שישן ארבע שעות בלילה – כולם עובדים קשה. מאוד. המון שעות. למה? כי מתישהו עברנו למצב שהעבודה היא עצם החיים שלנו. אני זה המקצוע שלי, ובלעדיו אינני רואה אף אחד במראה.
האם זוהי התפתחות טבעית או משהו מעוות? הבה נתבונן במבחן התוצאה. אם אתה חוזר הביתה עם ראש מפוצץ ואין לך סבלנות לכלום חוץ מלבהות קצת במסך, להירגע; אם את בקושי מספיקה לעשות קניות או לקפל כביסה ובישול בנחת שמור לסופשבוע, כחוויה; אם חוסר סבלנות והתפרצויות עצבים הם עניין שבשגרה; אם התקשורת עם הילדים מתנהלת בעומק הווט'ס אפ של המשפחה; אם בלילה אתם נופלים סחוטים למיטה ואין לכם כוח לעשות תנועה – סימן שתרבות העבודה התובענית איננה טבעית. תוסיפו לכך את העובדה שהתעשייה המופרזת והצריכה המופרזת מכלות את משאבי כדור הארץ ומזהמות שלא לצורך את האוויר, המים והאדמה, והנה לכם תשובה ברורה.
אריסטוקרטים, האליטות של פעם, התייחסו אחרת לגמרי לאורח חייו של האדם. אריסטוקרט היה בעל אמצעים שלא נדרש לעבוד למחייתו. היה לו זמן לעסוק בדברים שמעניינים אותו, חכמה, מדע, אמנות וכן הלאה. האריסטוקרטים היו בדרך כלל מלומדים מאוד, ומהם באו יצירות ברמה גבוהה שיכולות להתפתח רק כששום דבר לא לוחץ על האדם, לא מגביל אותו, שהוא לא מחויב לאף אחד ויכול לפתח את נטיית הלב שלו. זו הסיבה לכך שאריסטוקרטים היו אנשים עם ראייה קדימה, ופיתחו את התרבות והחינוך של האנושות. אחר כך התחומים הללו הפכו למקצועות ולמקור פרנסה, ובזה הכול נגמר. את משיכת הלב החליפה משיכת הכיס.
בחזרה לעתיד. איזה חיים היינו מאחלים לילדים שלנו, אם כל חלום היה אפשרי? באיזו תרבות היינו רוצים שהם יחיו ויגדלו את הילדים שלהם?
מה דעתכם על התמונה הבאה: לכל אחד יש את כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית כדי לחיות טוב, דירה, אוכל, ביגוד וכיוצא בזה. אין תחרות הורסת, ואין ריצה אחר סמלי סטטוס ראוותניים. כל אחד פנוי לעסוק במה שליבו חפץ, ולא משיקולי פרנסה. הוא מוצא בכך מרגוע לנפשו, ואפשרויות בלתי מוגבלות למימוש הפוטנציאל שבו.
מה חסר לנו כדי להפוך את החלום למציאות? האמת, חוץ משכל, שום דבר. אם נחשב מסלול מחדש, נוכל להתארגן בצורה כזו שכל העבודה שצריך לבצע כדי לכלכל בכבוד את כל בני העולם תחולק בין כולם. כל אחד יעבוד מספר שעות בשבוע במשהו שבאמת חיוני לחברה, וכל יתר הזמן בחיינו יוכל להיות מוקדש לפיתוח רוח האדם. נוכל ללמוד יחד, להשכיל, לעסוק בתרבות ואומנות, להתחבר לטבע. אגב, עידן הקורונה כבר מזרז את התפתחותנו אל המקום הזה, אם מנתחים קצת יותר לעומק את מה שקורה. הרי מאיפה מדינות יכלכלו לאורך זמן אינספור מובטלים שעוד ייפלטו משוק העבודה? ובמה הם עצמם ימלאו את יומם?
האדם העתידי לא יהיה בטלן וגם לא עצלן. הוא יהיה חסכן. אדם שחוסך את בזבוז כוחותיו על דברים לא-נחוצים וחסרי תכלית, ומפנה את כל מרצו לכיוון ההתפתחות הפנימית. הוא ירצה לחקור לשם מה הוא קיים, מה קורה איתו לפני שהוא נולד ואחרי שגופו נפטר, מה קורה עם העולם בכלל. יהיה לו רצון לפתח קשר מאיכות חדשה עם האחרים, להתקרב מלב אל לב, ואת היכולת הזו הוא יקנה גם לילדיו. דרך אהבה לזולת הוא יגלה את כוח הטבע שמפתח אותנו, ויבין איך יכולים אנחנו מצדנו להיכנס לאינטראקציה עמו, כדי לגלות את סוד החיים.
קיצורו של דבר, האדם של מחר יהיה פשוט משופר. הוא ייהנה מכל מה שהוא עושה, ופעולותיו יביאו תועלת לכולם. לא יהיה לו צורך לרוץ לשום מקום ואחרי שום דבר חומרי. הוא ידע להתחבר לכוח הכללי שבטבע, ולסדר לעצמו עולם ממש נוח.
שנתניע את הפרויקט?
מן המקורות
"כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה, – והקץ לכל הצרות".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה"
"זמן קיומו של כל מצב ומצב הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו, בשיעור כזה שאין הצבור יכול עוד להימצא בו. אשר אז מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא… וכן הולכים המצבים ומתבררים בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה שיהיה כולו טוב".
בעל הסולם, מאמר "השלום"
"כוחות השליליים הללו, המתגלים בהמצבים, הם סיבות ההתקדמות שבאנושות, שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבי הסולם. והמה הבטוחים לתפקידם, להביא האנושות עד לשלב האחרון של התפתחות, הוא אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי".
בעל הסולם, עיתון "האומה"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו