מבין תלמידיי יש שני רופאים שאני מתייעץ איתם בקביעות. שניהם בולטים בדעתם ומייצגים את הדעות המנוגדות הרווחות בעם. הראשון מזהיר אותי להישמר בהסגר, לא להעז לצאת מהבית כי הקורונה משתוללת בחוץ ואני בקבוצת סיכון. השני אומר לי שכלום לא יקרה, צא לבלות. בקולו של מי הייתם מקשיבים מבין השניים?
אני בוחר להישמע להוראות הממשלה, להיצמד להנחיות של משרד הבריאות. אם אמש אגף המודיעין בצה"ל פרסם אזהרה שישראל נכנסת לגל שני וכי עלינו לנקוט צעדים מיידיים ולהישמר היטב אחרת נתעורר למציאות כואבת וקשה, אז אני מקבל זאת באופן מוחלט. לא עושה חשבונות רבים.
כאזרח חלה עליי חובה לשמוע בקול הממשלה, ואף להשתדל לבצע כל הנחיה. יש הוראה שעוד אינה מפורשת כראוי? אני לא מטיל ספק, אני הולך על הצד המחמיר ביותר. "בתוך עמי אנוכי יושבת" – זה הכלל שמנחה אותי.
אני בקלות יכול להיסחף לאותה מערבולת של ביקורת שטוענת "הרי מי מושך שם בחוטים? אלה בעלי אינטרסים, לוביסטים", או "הווירוס לא קיים, זה רק אמצעי לשליטה המונית, המצאה מופרכת", אבל לא. ביקורת אני עושה רק כלפי עצמי ועד כמה אני משייך את עצמי לכולם, עד כמה אני שואף להיות יחד עם כל העם. דעות מפלגות, ביקורת נוקבת וקנטרנות לא יובילו אותנו רחוק. הן רק ירחיקו אותנו מהעיקרון לפיו פועל הטבע.
אם אנחנו מתחברים יחד, אנחנו נעשים לעם. כוח החיבור בינינו גדול מסך חלקיו, ובתוכו, כלומר בינינו, נתחיל להרגיש את החיבור העליון שקיים בטבע, נזהה את החוק העליון, את הבורא ממש. הכוח הזה הוא שיכוון אותנו בדרך, ויובטח לנו שלא יאונה לנו כל רע. כי מאיפה מגיע לנו הווירוס הזה, אם לא מהטבע? לכן, אם אנחנו שואפים לאיזון הדדי עם הטבע – והאיזון צריך להתחיל בהסכמה משותפת בינינו – אז אנחנו נשמרים מכל פגע.
הווירוס, נציג הטבע, אינו מתחשב בדבר. אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו: לרוץ לפאבים ומסעדות, לרקוד בחתונות, לזרוק את המסכות. אבל עקומת התחלואה תזנק מייד. הווירוס פועל בחכמה ובאינטליגנטיות גבוהה משלנו. והעננה האפורה שרובצת עלינו ומסתירה מאיתנו את הימים שבהם הסתגרנו בטווח של מאה מטר, נובעת מכך שאנחנו עם קשה עורף. הטבע מגלה לנו את טבענו האמיתי, עד כמה אנחנו מתרוצצים כמו ילדים קטנים, מסרבים להכיר בהגבלות שהן לטובתנו. האדישות והצפצוף על הכללים לא ישנו את דעת הטבע, חוק נתן ולא יעבור. ניאלץ להפנים זאת בדרך נוקשה יותר.
אין לטבע עניין להתאכזר כלפינו, ממש לא, אלא מטרתו היא לרמוז לנו בעדינות רבה, נסתרת כמעט, שיש כאן כוח דואג, שיש כאן יד מכוונת לחיבור חדש, להתקשרות יפה ולבבית. גם טעות לחשוב שהכול מקרי ואקראי, שהטבע דומם ועיוור. כי היום זו הקורונה, מחר משבר אחר.
הכול סימנים מצד הטבע, נדנודים ונענועים קלים שמבקשים שנלמד ונכיר את ההתנהגות שלנו, שנראה איך אנחנו אטומים לזולת, שנפסיק את החגיגה האגואיסטית, שנהיה מאופקים יותר, ושנבקש, רק שנבקש להיות מאוחדים כמו הטבע האחד.