זהו. נכנסו לשגרת חיים חדשה. הקורונה חומסת בהדרגה כמעט כל מה שכרוך בלהיות אנושי. מבצרת אותנו מכל כיוון אפשרי, עד לסגירת בית הקפה האהוב עלינו בפינת הרחוב. אבל לצד ההגבלות החדשות שעלינו להישמע ולציית להן בלי הרהור, יש פעולות נוספות שעלינו לבצע, בראש ובלב.
מגמת הבידוד שנכפית עלינו מצד הרשויות נועדה להגן עלינו ולשמור על בריאותנו הגופנית. אך בכוח החציצה גם לשמש תנאי סביבה חדשים לרפא אותנו מבפנים, כיחידים וכחברה. והם כבר תלויים בנו.
ראשית, חשוב להבהיר שאין המרחק הפיזי צריך להטריד אותנו. הוא משמש סמן ימני למשבר החמור ביותר, השבר האנושי. הריחוק חושף את מצבנו האמיתי, משקף את היותנו מרוחקים פנימית זה מזה. מבודדים שגרתיים.
וכאן בדיוק נקודת המפנה. הריחוק החיצוני מחייב קירוב פנימי. הבידוד הגשמי מחייב חיבור רוחני. בזכות הנגיף החמקמק נפתח בינינו מרחב חדש שבו עלינו להיות במחשבה אחת, כמו אדם אחד. בחלל האנושי שנפער עלינו לאתר קשרים פנימיים שהיו סמויים מאיתנו. לאתר את כוח החיבור שמלכד אותנו, את הפקעת הרוחנית בינינו, את הבורא.
הבורא, לפי חכמת הקבלה, הוא כוח עליון שאנחנו מייצרים בינינו, כוח חיובי שאנחנו מייצבים ביחסים בינינו. הבורא הוא לא פחות ולא יותר מאותו הכוח האינטגרלי שמתגלה בינינו, והשדה הזה שנמצא בין כולנו חי, פועם, נושם. זה בדיוק אותו שדה שאיינשטיין רצה לגלות, שדה שלמעלה מהפיזיקה.
בשדה הזה שמתחיל להיווצר בינינו אנחנו מתחילים להתקיים ברמת קשר חדשה. יוצרים בו הרגשת תלות וערבות הדדית; הרגשת חיבה, אהבה וידידות. כל השאר מתגלה מדומה. זמני. כלה ונפסד.
לכן הבורא, הכוח האינטגרלי שמתגלה בינינו, החוק על כל החוקים, גורם לריחוק ולבידוד בינינו, כדי שנהיה חייבים להגיע לחיבור פנימי יותר. קשר יפה, בוגר. ומה אומר הטבע, הבורא? אנושות יקרה, יש ביניכם נגיף, אגואיזם שדבק בגופכם. תתחברו מעליו. אני ארחיק ביניכם, אגדיל את הרצון של כל אחד ואחד מכם, כך שירצה רק לטובת עצמו ולא יתחשב בזולת – ואתם, נצלו את הריחוק הגשמי כביכול, ועשו מאמץ להרגיש איש את רעהו בצורה פנימית יותר. תשלימו את הליקוי שהתגלה ביחסים ביניכם.
הבורא מגלה לנו שכולנו נמצאים ב"צלחת פטרי" אחת, פגועים בנגיף אחד, בהתקשרות שלילית, ומה שחסר לנו הוא רק התקשרות טובה. הוא גם העניק לנו את שיטת החיבור, חכמת הקבלה, ועלינו לממש אותה ככל האפשר. העיקר יחד. מבודדים – אבל יחד. לא דורשים מאיתנו יותר מלפתח חוש להרגשת לב הזולת. כפי כוחנו, לא יותר.